הכול היה מושלם, כך לפחות חשבתי.
התאהבתי, התחתנתי ואז התעשתי, התעוררתי מהחלום בעל כורחי.
החיים שרציתי לא היו החיים שבחרתי, האמת שהכרתי התגלתה כשקרית.
ברחתי ממנו, או שאולי ברחתי ממני, ונחתי היישר בזרועותיו של מי שיכול להציל אותי מעצמי.
פגשתי את בן.

היא הגיעה כמו קשת צבעונית אל תוך חיי האפורים, האירה כל פינה חשוכה בתוכי, עזרה לי לשכוח את הזוועות שראיתי.
פגשתי את סטלה.
אך כמו שהגיעה כך נעלמה. רציתי להבין אותה, בחיי שניסיתי, אך האמת שלה לא הייתה ברורה לי. אני לא בטוח שהיא הייתה ברורה אפילו לה.
את מי היא אוהבת?
אני מסרב לחשוב שהיא סתם השלתה אותי.
הייתכן שאני זה שהשלה אותה? יכול להיות ששיקרתי לעצמי?

ישנן אהבות שחייבות להתקיים וישנן אהבות שאסור שייוולדו.
סטלה ובן – סיפור אהבה או אשליה שבאה לפצות על מציאות עגומה?

זהו ספרה העשירי של אורית פטקין.
קדמו לו "לורי", "חצויה", "נטע אהובתי", "מִיה רוזה", "שני מלאכים", "אהבתי אותך", "חיים של שקר", "פעמיים עשרים" ו"אהבה למכירה"